הסופר שלום עליכם

כמעט מאה שנים אחרי מותו, שלום עליכם הוא אחד הסופרים היהודים האהובים ביותר.
ספריו נפוצו במשך השנים במיליוני עותקים ובשפות רבות, ובאמצעותם התוודעו דורות של קוראים
לסופר הגדול ולעולם הישן, שרובם כבר לא הכיר בעצמם.

שלום עליכם הוא כינויו הספרותי של שלום רבינוביץ’, שנולד בעיירה פריאסלב שבאוקראינה
ב-1859 ומת בניו יורק ב-1916.
בילדותו למד ב”חדר” אך גם בבית ספר רוסי. תחילת דרכו הספרותית, ב-1883, התאפיינה
בחיפושי דרך טיפוסיים לסופרים יהודיים בשנים ההן. האם לכתוב ביידיש, בעברית או ברוסית?
האם לכתוב סיפורת, מחזות או שירה? בסופו של דבר הבין שלום עליכם שכוחו יתגלה ביידיש,
בשפה המדוברת בפי מיליוני היהודים במזרח אירופה בשנים ההן. היו אלה של שנים של שינויים
מהירים בחיים היהודיים, שעמדו בסימן ההיפתחות לתרבויות העולם, המעבר לעיר הגדולה וההגירה לאמריקה. תהליכים מורכבים אלה מצאו את ביטוים ביצירותיו הגדולות של שלום עליכם, שנכתבו לאורך שנים.

“מנחם מנדל” (1909-1892) בנוי כסדרת איגרות בין הגיבור הראשי שעזב את משפחתו ואת עיירתו ויצא לעולם הגדול והמודרני ובין אשתו, שנותרה מאחור – בעיירה ובאורח החיים המסורתי. לימים (1913) כתב שלום עליכם סדרת מכתבים נוספת פרי עטו של מנחם מנדל, המתייחסת לארועים אקטואליסטיים.

“טביה החולב” (1916-1894) הוא סדרת מונולוגים של יהודי כפרי, השוטח באוזני הסופר שלום עליכם את סיפורו המר-המתוק, ובעיקר את עלילות יחסיו המורכבים עם בנותיו, שכל אחת מהן פנתה לדרך בלתי צפויה. ספר זה שימש יסוד לאחת ההצגות המצליחות בעשרות השנים האחרונות, המחזמר “כנר על הגג”, שהוצג תחילה באנגלית ואחר כך בשפות רבות אחרות.

“מוטל בן פייסי החזן” (1916-1907) הוא ספר המסופר מפי ילד יתום, שראייתו הבלתי שגרתית מאירה בהומור ובעצב את קורות משפחתו, הנוטשת את העיירה כתריאלבקה ומגיעה בדרך חתחתים לניו יורק. לצדם של אלה כתב שלום עליכם רומנים, מחזות, סיפורים קצרים ומונולוגים, המעלים בצורה מזהירה את הקול הדובר של היהודי הפשוט לכאורה.

כתיבתו של שלום עליכם, על לשונו המיוחדת והמורכבת בין פשטות לתחכום, היתה אתגר למתרגמים. שורה ארוכה של מתרגמים לעברית – מאז י”ד ברקוביץ חתנו ועד התרגומים העכשוויים הרואים אור בשנים אחרונות – התמודדה עם המורכבות והפשטות-לכאורה של שלום עליכם.

שלום עליכם קורא בקולו את "לו הייתי רוטשילד"

כתבי שלום עליכם באינטרנט

אינהאַלט פֿון „אַלע װערק פֿון שלום עליכם“

לפעמים כשמחפשים סיפור מסוים בכל כתבי שלום עליכם, קשה לאתר אותו, וצריך לדפדף ולעלעל.
האתר הנפלא הזה מספק מפתח לכל כתבי שלום עליכם, כולל הטקסט עצמו הנמצא במרחק "קליק" אחד,
ואפילו הפניה להקלטות של סיפורי שלום עליכם מפי קריינים שונים ובאתרים שונים.
אַ מחיה!

די ענגלישע שלום־עליכם־ביבליאָגראַפֿיע

חוקרים מעמיקים המבקשים למצוא באילו מהדורות ובאילו נוסחאות בדיוק
פורסם כל טקסט של שלום עליכם, וכן תרגומיו לאנגלית, מוזמנים להיכנס למסמך PDF זה,
המכיל את כל המידע הדרוש.

שלום עליכם (מאת מתן חרמוני)

ספר תמציתי בעברית על שלום עליכם ויצירתו.
מקום טוב להתחיל בו את המפגש עם הסופר.

דאָס שלום־עליכם־בוך

י"ד ברקוביץ', חתנו של שלום עליכם, ערך בניו יורק בשנת 1926,
ספר עב כרס המכיל מידע ביוגרפי על שלום עליכם. אוצר בלום של מידע בספר אחד.
הורידו את הספר כמסמך PDF.

דאָס שלום־עליכם־בוךדער באַנד „בריוו פֿון שלום־עליכם“

בית שלום עליכם ביחד עם הוצאת י"ל פרץ הוציאו בשנת 1995
כרך עב כרס של מבחר ממכתביו של שלום עליכם.
גם כרך זה נמצא כבר באינטרנט וזמין להורדה כמסמך PDF.

דער באַנד „שלום־עליכם אין בילד“

"והיו עיניך רואות את מוריך":
ספר חביב עם מבחר תמונות ואיורים של
שלום עליכם ושל גיבוריו הספרותיים.

שלום־עליכמס כּתבֿים אין דער ייִדישער פּרעסע

מחפשים את כתבי שלום עליכם בעיתונות יידיש? לשם כך נוצר "מפתח עיתונות יידיש",
מפעל עצום, פרי עמלם של יידישיסטים חרוצים. הנה למשל מה שמעלה
חיפוש אחר "שלום עליכם" במפתח זה.

"שלום עליכם"', סיפור מאת שלום עליכם | דיאלוג. נכתב בשנת 1902

שלום עליכם!
עליכם שלום!
מאיפה באת?
מוורשה.
מה העסק שלך?
אני עיתון יידיש.
מה שמך?
“ייִדישע פֿאָלקסצייַטונג”. ואתה, מאיפה באת?
מאיפה אתה רוצה שאני אהיה? מיהוּפֶּץ.
ומה העסק שלך?
מה כבר יכול להיות העסק שלי? אני סופר יידיש.
מה שמך?
שלום עליכם.
שלום עליכם? אז מגיע לך שלום עליכם.
עליכם ועל בניכם. – ומה מעשיך, אדון שלום עליכם?
מה אני אמור לעשות? כותב.
מה אתה כותב?
מה כבר אפשר לכתוב? מה שאני רואה, אני כותב.
מה יוצא לך מהכתיבה שאתה כותב?
מה כבר יכול לצאת? צרות, כאב בטן, דפיקות לב, ביזיונות, ייסורים, דאגות, עוגמת נפש…
זה הכל?
מה עוד אתה רוצה?
אני מתכוון…
כבוד? לאין שיעור וחסר כל ערך. לאף סופר בעולם אין כל כך הרבה כבוד כמו לסופר יידיש. אתה חושב שאדם כותב נראה דבר של מה בכך בעיני יהודים?
אתה מתכוון ברצינות?
אלא מה, בצחוק? תראה מה קורה ביובלות שלנו: ברכות וגלויות מחסידים ומסתם קוראים ניתכות עליך מכל קצווי העולם: מכתריאלבקה, מטוניידבקה, מטטרבץ, מסעודה-שלישיתשוֹק, מגרדומשוק ומסטרישץ’ – מאיפה לא? ויש גם כתבות שבעל היובל כותב בעצמו בעיתונים! ומה עם הסעודות, הנשפים, הרמות הכוסית – הכלבים חוגגים מהשאריות! ויש גם תמיכות וצדקה שמחלקים לכבוד זה בארץ ישראל לטובת הפועלים! אתה מזלזל בכבודו של סופר יידיש?
לא, לא לזה אני מתכוון. אני מתכוון…
לפרנסה? ברוחב יד, אם רק יש לו זמן להיות גם “מלמד”, חנווני, סוכן, שדכן, או סתם למחול על הכבוד וללכת מבית לבית למכור את הספר… אתה מזלזל בכבודו של סופר יידיש? לסופר יידיש יש ביטחון.
מה זאת אומרת, יש ביטחון?
יש לו ביטחון בשני העולמות: בעולם הזה ובעולם הבא; יש לו ביטחון שיהיו לו לחם ובריאות, חברים טובים, אשה, ילדים וחיים ארוכים…
נדמה לי, אדון שלום עליכם, שאני שומע קצת מרירות בקולך. אתה כבר זוחל בעקבות אותו כתב מ”הדור”? זה לא טוב. לא מתאים לסופר יידיש שכותב לעם לתת סטירות כאלה ליהודים. יהודי חייב לקבל הכל באהבה ולומר שלוש פעמים ביום…
גם זו לטובה?
ודאי שגם זו לטובה! כי מה היה קורה אילו גם זה לא היה לך? איך היינו נראים בעיני האומות, אילו זרקנו גם את הקפוטה היחידה שלנו? האם יש לנו בגד אחר חוץ מהספרות שלנו, שבו נוכל להופיע לעיני העולם?
אולי אתה צודק.
מה זאת אומרת אולי? בוודאי! אבל בוא נדבר על דברים שמחים.
מתי יום הזיכרון שלי?
לא זה. יש לי בשבילך משהו…
משהו לבקש? לכתוב משהו בעיתון?
חס ושלום! יש לי משהו להציע לך.
שידוך?
לא, ואולי כן, שידוך.
מי החתן? מנין הכלה?
החתן מיהופץ, הכלה מוורשה.
שידוך קצת דחוק. איך קוראים להם?
לכלה קוראים “יידישע פֿאָלקסצייַטונג” ולחתן – שלום עליכם. התוכנית הזאת מוצאת חן בעיניך?
למה לא, אם רק…
אם רק מה?
אם שום דבר.
אני שונא חצאי משפטים. תגיד, מה מציק לך?
מי אמר לך שמשהו מציק לי? אפילו לא מתחיל להציק! בעצם, מה אתה רוצה בכלל?
אני רוצה, מאחר שאני עיתון יידיש ואתה סופר יידיש, שתכתוב. ואני אדפיס.
מה לכתוב?
פיליטונים. כדי להצחיק.
להצחיק? אני רוצה לבכות.
אתה יכול לבכות, העיקר שהקהל יצחק. אתה מבין, או לא?
אני מבין, למה שלא אבין? אתה רוצה שאני אתחפש לליצן החצר, לשחקן פורים-שפּיל, למוקיון, לחולה מסוכן, כדי לשמח את העולם…
הו! ככה זה, סופר יידיש. מי אמר לך ליצן החצר, שחקן פורים-שפיל, מוקיון, חולה מסוכן? אני רק רציתי שתכתוב משהו שיש בו בדיחה ותוכחה, ליטוף ודקירה, בקיצור: שהקוראים ייהנו…
ויגידו “שיילך לעזאזל, שלום עליכם הזה! שהיד שלו תתייבש! הלשון תדבק לחכו.
אני רוצה גם שתתווכח קצת עם הקוראים, ודווקא בשפה הגלותית שלהם, ב”מאַמע-לשון”. אתה תאמר להם שאתם באמת כאלה וכאלה, אבל גם כאלה וכאלה! כלומר, אתה תקבור אותם – אבל בעדינות, בהגינות… אתה מבין, או לא?
אני מבין, למה שאני לא אבין? אתה רוצה שאני אשחק אתם במשחק הזה שנקרא “חתול ועכבר”. בבקשה, למה לא? אם רק…
אם מה?
אם שום דבר.
כבר אמרתי לך שאני שונא חצאי משפטים. תגיד, מה מציק לך?
מי אמר לך שמשהו מציק לי? אפילו לא מתחיל להציק. בקיצור, מה עוד אתה רוצה?
אני רוצה גם שתתאר תמונות.
כדי שיפהקו?
שתספר מעשיות.
כדי שיוכלו להירדם בקלות?
שתכתוב רומן גדול, רומן אהבה, עם סצינות נוגעות ללב, עוצרות נשימה. בקיצור: שיהיה רומן.
בשישה חלקים, עם פרולוג ואפילוג, בנוסח שמ”ר? עם סצינות גסות, שלא היו ולא נבראו? למשל: מלמד מנסביז’ ינהל רומן עם המשרתת רבקה; הוא יכתוב מכתבים לוהטים והיא תשיר שירים מתוקים; אחר כך הוא ייסע לפריס ובתוך תשעה חודשים יחזור ויהיה כבר ברון, מיליונר, וימצא את אהובתו אצל אפרים המלווה בריבית – הרוצח, הפושע, והם ייצאו לדו-קרב; אפרים המלווה בריבית רוצה לקרוע אותו לגזרים, והברון מנסביז’ בורח אל מנהל המחוז ומעיר אותו משנתו ומביא יחד אתו שלושה ז’נדרמים; כשהוא רואה מי בא, תופס המלווה בריבית סכין ודוקר את עצמו, ורבקה המשרתת נופלת מתעלפת ושרה בתוך כך בגרמנית שיר עגום כל כך, שאבן יכולה להתמוסס…
זהו? כבר גמרת? שום “מלמד” מנסביז’ לא צריך לנסוע פריס, ראשי מחוז לא צריכים להתעורר, מלווים בריבית לא צריכים לדקור את עצמם ומשרתות לא צריכות לשיר שירי קינה במטבח. אני מבקש ממך שתיתן רומן, אבל רומן ביידיש, סיפור אהבה, אבל סיפור אהבה ביידיש. אתה מבין, או לא?
אני מבין, למה שאני לא אבין? אתה רוצה שאני אכתוב לך משהו מהחיים, מהחיים היהודיים האמיתיים; אתה רוצה שאני אכתוב באמת בעצבים, בדם, מקרב לב, כל מה שעולה לי בבריאות, שמזקין אותי בטרם עת, מקמט את פני, מאפיר את השיער – את זה אתה רוצה? בבקשה, למה לא, אם רק…
אם מה?
אם שום דבר.
שוב חצאי משפטים? תגיד כבר, מה מציק לך?
מי אמר לך שמשהו מציק לי? אפילו לא מתחיל להציק. בקיצור, מה עוד אתה רוצה?
אני רוצה שתטרח לבחון לפחות פעם אחת בחודש את כל הספרים והספרונים שכותבים הסופרים…
להשחית נייר…
המדפיסים מדפיסים.
אם משמנים את העגלה, אפשר לנסוע. אם משלמים, אפשר להדפיס.
סוחרי הספרים קונים.
מחליפים ספרים בספרים.
והקהל קורא…
יש לו ברירה? אם לא נותנים לבהמה סובין, היא לועסת קש.
אתה מוכן להטריח את עצמך לקרוא הכל, לקרוא שוב ולמסור אחר כך בקצרה לקורא, ללעוס לו מה טוב ומה טוב לכפרות…
רחמים על הקיבה.
במלה אחת: אני רוצה שתכתוב ביקורת.
ככה קוראים לזה. גם אני חלק מהעדר, גם סופי כבהמה.
אלא מה? אני מבקש ממך שזה יהיה בשקט.
למה צריך לצעוק?
ובלי אש.
וגם בלי מים.
ובלי כעס.
כעס הוא עבודה זרה.
הביקורת שלך צריכה להיות גם חיה, גם שימושית, גם רצינית, גם מצחיקה. אתה מבין או לא?
אני מבין, למה שאני לא אבין? אתה רוצה שאני אכין צימֶס מכל הסמרטוטים שמציפים את שוק הספרות שלנו. שאני אחטט בערימת אשפה ואמצא שם פנינה – זו עבודה קלה. אפשר להתקיים ממנה, והיא בריאה הן לגוף והן לנשמה. נו בבקשה, למה לא? אני מוכן, אם רק…
אם מה?
אם שום דבר.
לא יפה, אדון שלום עליכם! כבר אמרתי לך כמה פעמים שאני שונא חצאי משפטים. אתי צריך לדבר בפשטות. תגיד, מה זאת אומרת “אם רק”? כסף?
מי מדבר על כסף?
אז מה? כבוד?
מי מדבר על כבוד?
אלא מה? בריאות?
מי מדבר על בריאות?
אז מה פשר ה”אם רק” הזה?
אם רק יקראו!