השיבו את הגעפֿילטע פֿיש לבית ביאליק!

ראש חודש “משנכנס אדר מרבים בשמחה” תשפ”ד

לכבוד בית ביאליק ושאר בנות ובני תל אביב ואוהביה,

בשנת 2016 נפל דבר בתל אביב. האמנית שושקה (המוכרת לציבור גם בפסבדונים: זאב אנגלמאיר) יצרה תערוכה מקיפה בבית העיר (בית העירייה לשעבר) שבה הביאה לידי ביטוי את התשוקה המודחקת של הצברים הגרים בעיר הלבנה לגעפֿילטע פֿיש שאכלו בבית סבתם. (זו לא התשוקה היחידה שהופיעה באותה תערוכה, אבל זה כבר עניין אחר ואכמ”ל.) כחלק מאותה חגיגה מופלאה הודבק געפֿילטע פֿיש ענק לראש המגדל בבית ביאליק, הנשקף אל מול בית העירייה, קציצה אפרפרה ומלבבת שפיסת גזר כתום בוהק נעוצה בראשה (ראו תמונה). לכאורה היה הגעפֿילטע הלז כעין חיזר שנחת מן החלל החיצון דווקא במקדשה של העברית, אך למעשה מצא לו הדג הממולא מקום שאין ראוי ממנו בלב העיר, שהרי מאכל זה הוא בשר מבשרה ודג מדגיה של העיר העברית.

אלא שלאחרונה שופץ בית ביאליק שיפוץ מקיף (ועל זאת אנחנו מברכות כמובן את קברניטי בית ביאליק, ושמחות לשוב ולחזות בבית המשורר הלאומי המחדש את ימיו כקדם.) אך כחלק מן השיפוץ הסירו את הגעפֿילטע האהוב מן המגדל ושוב לא השיבו אותו לשם, ועל דא קא בכינא! אללי! כותבות אנו דברים אלה בלב דואב, ודווקא מתוך האהבה הגדולה שאנחנו רוחשות בבית שלום עליכם לעמיתינו בבית ביאליק. הלוא שני המאורות הספרותיים הללו בעולמה של ספרות ישראל במזרח אירופה היו קרובים זה לזה ממש כפי שאנחנו בבית שלום עליכם קרובות לבית ביאליק (שבע דקות לערך על קורקינט חשמלי). אלמלא קוצר היריעה כבר היינו מספרות כאן על פרשת נעלי הבית של ביאליק שנשכחו בביתו של שלום עליכם בלוזאן שבשווייץ בשנת 1907, וכל חלופת המכתבים שתכפה בעקבותיהם, עד שנעלי הבית מצאו להם בית חדש דווקא על רגליו של שלום עליכם, ללמדנו שבית אחד לשני היוצרים היהודים הגדולים, נעליך – נעלי, ונעלי – נעליך. האם משוררנו הלאומי לא כתב בעצמו שירים נפלאים ומרגשים ביידיש? האם לא דיבר יידיש ברחובות תל אביב על אפם ועל חמתם של קנאי גדוד מגיני השפה? האם מבקשים חלילה קברניטי בית ביאליק לטשטש את אהבתו הידועה של ביאליק לשפת אמו, למאַמע-לשון?

אנחנו פונות אליכם מעומק לב, אנא, השיבו לאלתר את הגעפֿילטע פֿיש למקומו הראוי לו!

על החתום: נציגות בית שלום עליכם בשם הוועד להשבת הגעפֿילטע פֿיש לראש המגדל בביתו של המשורר הלאומי ח”נ ביאליק.

מסכימות? לחתימה על העצומה לחצו כאן

שיתוף

שיתוף ב facebook
שיתוף ב email
שיתוף ב print
שיתוף ב whatsapp

כתבות נוספות

שמשון דער נעבעכדיקער – על תערוכתו של האמן מוטי מזרחי

משיחה עם האמן מוטי מזרחי מתברר שליידיש שורשים עמוקים בנפשו עוד מילדות. הוא זורק לחלל האוויר רגעים כאלה של יידיש המלווים אותו כל חייו: היידיש ששמע בשכונה, האחות בבית החולים שקראה לו “ייִנגעלע”, הרומני שקרא בלילות “שוועסטער, שוועסטר” >>>

קרא עוד »

“אני מתפלל עיתון יהודי בתחתית”

משורר יידיש נוסע ברכבת התחתית של ניו יורק בשנת 1946. בניו יורק גרו אז כשני מיליון יהודים ותרבות יידיש פרחה. המשורר הנוסע ברכבת התחתית, בפרהסיה האולטימטיבית של ניו יורק, נפגש שם פנים אל פנים עם וואספ מבוסם היושב ממש לצדו.

קרא עוד »