יידיש – פתאום באמצע החיים

פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש שהגיע הזמן ללמוד יידיש. זה אמנם לא קורה לכל אחת ואחד, אבל זה קורה לרבים וטובים, ורצינו לדבר איתם קצת, עם התלמידים החדשים והחדשים פחות של בית שלום עליכם, כדי להבין מה מקומה של שפה זו בחייהם, ומה דחף אותם להקדיש זמן ניכר ללימודה.

טליה מיינר (35) מגבעתיים היא דיילת אוויר באל-על ובעלת תואר שני במידענות. לוח הזמנים התובעני הקשה עליה לפנות זמן ללימודי יידיש, אך היא לא אמרה נואש. במשך שלוש שנים עמדה להירשם והתחרטה, אך השנה היא סוף-כל-סוף תלמידה מן המניין בבית שלום עליכם.

– מדוע חשובים לך כל כך לימודי יידיש?

“סבי וסבתי משני הצדדים דיברו יידיש, וגם הורי יודעים לדבר טוב למדי. אני נהנית לספר להם מה שלמדתי בבית שלום עליכם. מדי שנה עורכים אזכרה לעיירה וורקוביץ’ בהיכל ווהלין, זו העיירה שממנה באו סבי וסבתי. כשאני לומדת יידיש אני מרגישה שאני מחיה עולם שנעלם, עולם שאני מכירה רק מספרים ומסיפורים, עולם שהחיים בו היו (גם) טובים ושמחים.”

לטליה יש אף הזדמנויות לתרגל יידיש באופן שוטף. “מכיוון שאני דיילת אוויר וטסה לעיתים מזומנות בקו תל אביב-ניו יורק אני פוגשת דוברי יידיש באופן קבוע. למרות זאת כנראה שביני ובין כל דובר יידיש שאפגוש תהיה שפה נוספת שנוכל לדבר בה, ולכן לימוד היידיש אינו לימוד פרקטי בלבד של שפה נוספת. יידיש היא פתח לעולם שלם של שירה, ספרות ותרבות יהודית. כמובן שאשמח אם יידיש תהפוך יום אחד לשפה שאני שולטת בה לגמרי.”

אסתי כץ עלתה לארץ מפולין עם הוריה בהיותה בת שנה. אביה היה ניצול שואה. היא אם לארבעה ילדים וסבתא לעשר נכדות קיין-עין-הרע. בשלושים השנים האחרונות עבדה בבית חולים, ולאחר שפרשה לגמלאות החלה לעבוד בהתנדבות וללמוד לימודי העשרה במסגרות שונות. ליידיש מקום של כבוד בין תחומי הלימוד האלה, שהרי עבור מי שגדלה בבית כזה יידיש היא יותר מסתם עוד שפה. המצב הפרדוקסלי הוא שהזכרונות העזים הכרוכים במאַמע-לשון, אינם מלווים אצל רבים מבני דורה גם ביכולת דיבור וקריאה, שכן בישראל דיברו עברית ובבית הספר למדו בשפת הלאום. כץ לומדת אפוא יידיש בבית שלום עליכם, וזוהי כבר שנתה השניה. היא לומדת בכיתתו של אורן רומן, ומציינת את המורה לשבח. “אורן הצליח לחבר אותי לכל הדברים החשובים, לבית, למשפחה, לזכרונות, ואפילו לריחות… ” יידיש איננה רק כלי תקשורת, אלא חיבור מחודש לשורשים, לתרבות, למסורת ולעבר. ללמוד יידיש זה ליהנות ולהרגיש חלק ממשפחה. “אַ מחיה!” היא מסכמת, “זכיתי להכיר מורה עם לב ונשמה.”

הדר פרי (38), נשואה ואם לשתי בנות, היא דוקטור לערבית ועורכת לשון מוסמכת. כשהכניסה את בתה הצעירה למעון התפנה לה סוף סוף זמן בבקרים, והיא מקדישה אותו ללימודי יידיש בבית שלום עליכם. היא לומדת בכיתת המתחילים אצל המורה אליעזר ניבורסקי, ונהנית הן מהאווירה בכיתה והן מהמפגש עם חבריה ללימודים, אנשים משכילים הבאים מתחומי דעת שונים ומגוונים. “כל אחד מהתלמידים מביא לכיתה את עולם הידע שלו, וכך הלימוד פורה יותר.”

– מדוע חשוב לך ללמוד יידיש?

– “יש לי חוש לשפות, לתחביר ולדקדוק. מלבד ערבית למדתי גם גרמנית וצרפתית, ואני מאמינה שידיעת שפות תורמת לאדם במהלך חייו, ואין לדעת מתי ידע כזה יהיה שימושי. ידיעת הערבית מסייעת לי למשל בעריכת ספרים שבהם מובאות רבות בערבית. לכן רציתי ללמוד עוד שפה, וברור היה שזו תהיה יידיש. בתואר השני והשלישי התמחיתי בערבית-יהודית מרוקאית. רציתי ללמוד עוד שפה יהודית, והפעם משהו קרוב יותר לשורשים. אני ממוצא אשכנזי, ולמרות שבביתי לא דיברו יידיש, במשפחתי המורחבת ידעו קרוא וכתוב. חוץ מזה סברתי שידיעת הגרמנית תסייע לי בלימוד.”

גם היא שופעת מחמאות למורה אליעזר ניבורסקי. “זכינו למורה מיוחד מאוד, בעל ניסיון רב בהוראה, שרואים כי הוא עושה את מה שהוא אוהב. הוא סבלני מאוד לתלמידים, ועונה באריכות לשאלות. הוא הופך את הלימודים למגוונים ומעניינים ככל האפשר. אנחנו צופים בסרטונים של יידיש פופ (המפעילים בו-זמנית את חוש הראיה והשמיעה), שומעים שירים ביידיש, ומתרגלים באמצעות תוכנת מחשב שהמורה הקליט בעצמו. בכל לימודי השפות שלי טרם נתקלתי במורה כה שקדן, המנסה לחבב ככל האפשר את השפה שהוא מלמד.”

איתמר דאובה לומד כבר שנה שלישית בבית שלום עליכם. הוא בן של שני ילידי הארץ, ממוצא מזרח אירופי מצד אחד, וגרמני מהצד השני. יידיש לא שמע בבית, רק קצת גרמנית. הוא למד תקשורת חזותית ב”בצלאל”, ועוסק באיור ובאנימציה – מנהל קריאייטיב של ערוץ טלוויזיה לקטנטנים, ראש תוכנית הלימודים לאיור ואנימציה במחלקה לתקשורת חזותית בשנקר וקריקטוריסט במוסף השבת של “ידיעות אחרונות”.

– למה החלטת ללמוד יידיש?

“תמיד היתה לי משיכה לשורשי הדהויים והלא מוכרים. כשהפכתי לאבא המשיכה התגברה והובילה אותי לקריאת ספרות יידיש – י”ל פרץ, שלום עליכם, בשביס ועוד. באותה תקופה עבד דודי על עריכת ספר היסטוריה משפחתית, ושיתף אותי בחלק נרחב מהפרקים שכתב. נחשפתי לצילומים, מכתבים ומסמכים שלא ראיתי מעולם, ופרויקט זה קרב אותי עוד ללימוד השפה שבה התקיימה ההיסטוריה המשפחתית הזו.”

מובן כי גם עבורו לימודי יידיש אינם סתם לימודים של שפה נוספת. “מדובר בלימודי תרבות ובמסע בזמן,” הוא אומר ומוסיף, “אני מתמיד בעיקר בזכות המורה ד”ר אורן רומן שהופך את הלימוד לחוויה תרבותית, אינטלקטואלית ומרגשת. גם בית שלום עליכם עצמו – המבנה והכיתות – משרה אווירה קסומה, ואולי אפילו מכושפת…”

– עוד משהו לסיכום?

– “אסור שיידיש תיעלם!”

שיתוף

שיתוף ב facebook
שיתוף ב email
שיתוף ב print
שיתוף ב whatsapp

כתבות נוספות