“כוח מניע בכל הקשור להפצת תרבות יידיש בישראל ובעולם”

טקס הענקת פרס לנדאו לאמנויות ומדעים

בטקס הענקת פרס לנדאו של מפעל הפיס, שהתקיים במוזיאון תל אביב קיבלו הזוכים פרס על מפעל חיים בתחומים שונים ומגוונים. היו שם חוקרים העוסקים בחקר רקמות ובמדעי הצמח, אמנים היוצרים בשירה ובציור, במוזיקה ובתאטרון, והיה גם מנהל בית שלום עליכם, פרופסור אברהם נוברשטרן, שזכה על פועלו בתחום חקר תרבות יידיש.

כתמיד קשה היה לחמוק מהשיח הסטריאוטיפי על היידיש, ובפיה של מנחת הטקסט החיננית מאיה דגן, הושמו קלישאות שגורות על אודות השפה. ובכל זאת, פרופ’ נוברשטרן עמד בכבוד לפני הקהל, כבנה של תרבות מפוארת ורבת שנים, וכחוקר בעל הישגים חשובים. את הדברים הקצרים שנשא, ליווה בקלרינט אייל תלמודי, וגם הזמרת אפרת גוש הצטרפה לחגיגת היידיש, וביצעה גרסה משלה לשיר הפופ היידי “בײַ מיר ביסטו שיין”, שנולד בתאטרונים של הסקנד אווניו.

כך נימקו השופטים את מתן הפרס:

פרופ’ אברהם נוברשטרן, יצר במהלך שנות פעילותו מחקרים פורצי דרך, מקיפים וממצים על אזורי ידע שונים בחקר ספרות היידיש ותרבותה. ספרו הספרות והחיים – צמיחתה של ספרות יידיש החדשה מציג את המהלך המרכזי של יצירת העידן הקלאסי של ספרות היידיש בעת החדשה. בספרו המאוחר יותר, קסם הדמדומים – אפוקליפסה ומשיחיות בספרות יידיש מציע פרופ’ נוברשטרן פרישה רחבה של המומנט האפוקליפטי בספרות היידיש שנכתבה במחצית הראשונה של המאה העשרים. ספרו האחרון עד כה של פרופ’ נוברשטרן, כאן גר העם היהודי – ספרות יידיש בארצות הברית הינו יצירה מונומנטאלית בהיקפה (כ-750 עמ’) ובעיסוקה כמעט בכל הסוגות (ז’אנרים), היוצרים, החוויות והתמות הזוכות לביטוי ביצירה ביידיש של סופרים ומשוררים בארצות הברית לאורך המאה העשרים. נושאי המחקר המגוונים של פרופ’ נוברשטרן באים לידי ביטוי גם בעשרות המאמרים שהוא מפרסם זה שנים בבמות מחקריות מובילות בישראל ובעולם, בספרים שערך וכן, באופן עקיף יותר, ביצירתם המחקרית ובהישגיהם של תלמידיו.

לצד יצירתו המחקרית העשירה והמגוונת, פרופ’ אברהם נוברשטרן הוא גם כוח מניע בכל הקשור להפצת תודעת תרבות היידיש בישראל ובעולם דרך תפקידיו הניהוליים-אקדמיים והציבוריים. הוא עומד בראש מפעל המפתוח לעיתונות ביידיש מטעם ספריית האוניברסיטה העברית. כמו כן הוא מופקד על חטיבת העיתונות ביידיש של מפעל הדיגיטציה של הספרייה הלאומית. נוסף על אלה הוא מנהלו של “בית שלום עליכם” בתל אביב, המהווה מרכז להפצה, שימור וטיפוח של תרבות היידיש.

לאור הישגיו המחקריים ומפעליו התרבותיים והציבוריים של פרופ’ אברהם נוברשטרן איש האוניברסיטה העברית אנו רואות בו ראש וראשון לתורמים ולמפתחים של חקר היידיש ותרבותה ואנו שמחות להמליץ עליו פה אחד לקבלת פרס מפעל הפיס ע”ש מיכאל לנדאו בתחום חקר היידיש.

והנה הדברים שנשא פרופ’ נוברשטרן בטקס.

דברים עם קבלת “פרס לנדאו” של מפעל הפיס / אברהם נוברשטרן

שוֹלם עליכם,

מיכאל לנדאו, שאני מתכבד ושמח לקבל את הפרס על שמו, היה עיתונאי ביידיש ברומניה הרבה לפני קבלת התפקיד של מנכ”ל מפעל הפיס. הוא בוודאי היה אומר שוּלם עליכם, ואולי שוּלם עלַיכם.

אבל ההבדלים הקטנים האלה לא מנעו ממיליוני יהודים דוברי היידיש לדעת שהם קשורים בקשרי קרבה הסמויים מן העין. כאשר יהדות מזרח אירופה התחילה להתפזר בעולם, שמשה היידיש השפה המקשרת בין מרכזיה השונים – ממונטריאול ועד בואנוס איירס דרך ניו יורק, מוורשה ועד תל אביב דרך פריס וברלין ועוד ועוד. זאת הייתה שפת עולם לעם עולם.

תופעה זאת היא אחד האתגרים העומדים בפני החוקר של תרבות יידיש: הוא אמור לחשוף גם את התשתית המשותפת של גילוייה המגוונים וגם את הצבע המקומי שנוסף לתרבות זו בכל אחד ממרכזיה. ותל אביב ביניהם.

כאשר הצעיר שלום רבינוביץ’ בחר לעצמו את הכינוי “שלום עליכם” הוא כיוון בהבזק גאוני לכמה היבטים של תרבות זו: גם הקשר הבלתי אמצעי בין יידיש ללשון הקודש, או לעברית, וגם תחושת הקרבה הנוצרת בין דוברי הלשון למרות, ואולי דווקא בגלל, הפיזור הגיאוגרפי שהיה מנת חלקם.

שלום עליכם היה ציוני, אך הוא בוודאי לא חלם שמאה שנה לאחר מותו יפעל בתל אביב, העיר העברית הראשונה, מרכז תוסס לתרבות יידיש, שזכותי היא לעמוד בראשו. “בית שלום עליכם” נמצא כאן, מעבר לרחוב. ומדי שבוע בשבוע באים אליו מאות אנשים ללמוד יידיש, ללמוד על יידיש ועל תרבותה. זה מסע להכרה עצמית ולהעשרה עצמית. כולנו מוזמנים ליטול בו חלק.