הקברט של אסתר

בית שלום עליכם, יום ה', 23.11.17

 

לא בטוח שאפשר לדבר על כך ברבים, בכל זאת מדובר באירוע מחתרתי למחצה, המתקיים במרתפים הפחות מוכרים של העיר, ובכל זאת פטור בלא כלום אי אפשר, והמבין יבין, ודי לחכימא. ובכן, אמש בתל אביב עלה על הבמה הקברט שלו התפללנו, קברט כזה של בני אדם ומאַמע-לשון, של מוזיקה ודברי חוכמה ואלכוהול הזורם כמים, בניצוחה של האחת והיחידה אסתי ניסים. פסנתר בפינת הבמה (או שמא היה זה צימבל?) כנר ואקורדיוניסט, חבית בירה או שתיים, מתלה לכובעים מהדור הישן, ועל הקיר תמונתה הענקית של גליקל מהמלין. ככה, קברט נסיוני, עם קצוות פרומים, כמו יידיש, כמו החיים. רק מאוחר יותר באותו ערב עצמו תספר לנו פרופ' חוה טרוניאנסקי כי דיוקה המפורסם של גליקל, מחברת היומן מהמאה השמונה-עשרה, כלל אינו דיוקה של גליקל, כי אם של בת משפחתה מהמאה העשרים, היהודיה הגרמניה ברטה פפנהיים, לוחמת זכויות נשים, ומי שכונתה "אנה או" בידי אבי הפסיכואנליזה. לוחמת זכויות נשים כבר אמרנו, נזכיר גם שהערב כולו היה מלא בעוצמה נשית משובבת נפש. רק מזל שמקומו של הקברט לא נודע ברבים, מפני שגם כך לא היה מקום לבאים, והאורחים עמדו ליד הקירות, ישבו על המדרגות, צבאו על הפתחים.

לא נוכל כמובן לספר על כל מה שקרה שם, במרתף שבין העולמות, שהרי מה שקורה בקברט נשאר בקברט. הערב הקסום הוקדש ל"אַלט יידיש", כך לחשו יודעי דבר, היידיש המערבית של ימי הביניים וראשית העת החדשה, שממנה נולדה היידיש שלנו. נוכל רק לומר בקצרה כי היה שם (איך לא?) קאבר נפלא ביידיש לשיר ידוע מתוך המחזמר "קברט", גירסה חיה של תפילת האמהות היהודיות "גאָט פֿון אברהם", מפיה של יידישע מאַמע משלנו, ונספר גם שפרופ' טרוניאנסקי, ממרום גבורותיה (מזל טוב!) גילתה לנו את סודותיה הכמוסים של גליקל.

נו, קברט בלי מלך המשוררים היידיים השתיינים איציק מאנגר אינו יכול להיחשב לקברט, ושלושה מצעירי היידיש (ויקי שיפריס, לאוניד רויטמן ובלה בריקס-קליין) העלו אחת ושתיים סצנה מתוך "נאָענטע געשטאַלטן", ספרו של מאנגר המוקדש ליוצרי יידיש מהעבר היותר רחוק. האם שמעתם כבר למשל על געלע, בתו בת השתים-עשרה של המדפיס משה בן אברהם, שפרצה את תקרת הזכוכית וחיברה שיר חרוז, כמבוא לסידור שהדפיס אביה? "אהובי רבותי," כתבה שם געלע, "קויפֿט די תפֿילה פֿאַר איין גרינג געלט, דען מיר האָבן זונסטן קיין אַנדערע מחיה אין דער וועלט."

מאנגר שב להופיע על הבמה מפיה של כוכבת הקברטים הנודעת רות לוין, שהפליאה לבצע את שירו מתוך "חומש לידער" המספר על אדם, חוה והתפוח, כי הרי מה מתאים יותר לקברט חתרני שכזה מסצנת הפיתוי הראשונה בתולדות האנושות. אפרופו אדם וחוה, בעיצומו של הקברט למדו תלמידי החכמים אסתר ניסים ולאוניד רויטמן את הפרשה בחברותא "מיט דער גראָבער פֿינגער" מתוך ספר הספרים של היידיש הישנה "צאנה וראנה", עד שהסמיקו תנוכי אוזניהם של הנוכחים. ואכן, כשהערב התחמם ובקבוקי היין התרוקנו (דער רבי ווערט רויטער - דאָס פֿלעשל בלאַסער, אומרים אצלנו), גילתה לנו ד"ר קלאודיה רוזנצווייג על קיומו של שיר פרודי מהמאה השש-עשרה, מאת אליה בחור, אולי הפשקוויל היידי הראשון, שמנגינתו מנגינת "המבדיל" של מוצ"ש, אך מילותיו, נו, גסויות ביידיש ישנה שטוב שאיש מיושבי הקרעטשמע לא הבין, ושאי אפשר לחזור עליהם כאן, מפני שאפילו האינטרנט לא יסבול זאת. "כדאי לזכור," סיכמה ד"ר רוזנצווייג את הדברים, "שעדיף לא להסתכסך עם אליה בחור."

נו, כבר אמרנו יותר מדי. נחדל אפוא לפטפט, ורק נציין בלחישה כי הקברט הבא יתקיים בארבעה בינואר 2018.

  

צילם: ערן טורבינר