אַטלאַנטידיש: זהב השקיעה הכהה

אני שמחה לספר לכם על האלבום החדש שיוצא לאור בימים אלה, גם הוא חלק מחיפוש בלתי פוסק אחר ארץ יידיש, האטלנטיס האבודה שלנו, ומכאן שמו: אַטלאַנטידיש. מקום מרכזי באלבום תופסת שירתו של איציק מנגר, המשורר הלירי הענק, והוא מוקדש לו, לרגל מלאת יובל למותו, ולציפור נפשו של המשורר, הלא היא טווס הזהב.

מאין הגיע טווס הזהב אל שירת יידיש? הוא פרח משיר עם ישן-נושן שאותו שולחת לאימהּ אישה צעירה, המבכה את נישואיה האומללים ומשווה את עצמה לציפור זהב שאיבדה את נוצתה בארץ נכריה, ונותרה לבדה, ללא קן, מעל לים האינסופי. עם הזמן הפכה דמותו של טווס הזהב לדימוי של געגוע לאהבה ויופי, ולבסוף היתה לַמוזה היהודית, התגלמות ההשראה והשירה עצמה. כך הפך הפניקס, ציפור האש הפגאנית, לסמל השירה ביידיש. זהב הטווס במעופו מתחרה בשירו של מאנגר בזהב השמש העולה. וזהב השקיעה הכהה ב”שיר ערב” שלו הוא זהב היופי הנסתר והחכמה.

הרבה זהב יהיה באלבום הזה. אבל לא המתכת ההיא המביאה קלון, אלא זהב כחלקיק שמש שנפל על הארץ, זוהר עולמים בורא חיים. כך ראו אותו למשל האלכימאים בימי הביניים שחיפשו את אבן החכמים בחלומם על חיי שלמות ונצח. וטווס הזהב שלנו גם הוא חלקיק של אותו זוהר נצחי טהור. גם המוזיקה כולה זהב: זהב הגיטרה של אלכסי בֶּלוֹאוּסוֹב, שגר בירושלים, מנגן בכל העולם ומשמש כמנהלם האמנותי של שלושה פסטיבלים בינלאומיים לגיטרה קלאסית. האלבום הזה הוא פרי חמש עשרה שנה של יצירה משותפת. אגב, אלכסי הוא בנו של משורר יידיש, אלכסנדר בלואוסוב, שאחד השירים היפהפיים שלו כלול באלבום.

עוף החול, הפניקס שבמקורותינו, מתואר במדרש כמי ש”לא נגזרה עליו מיתה, שלא טעם מעץ הדעת, ולסוף אלף שנה מתחדש וחוזר לנערותו”. לו יהא זה גם גורלה של שירת יידיש.

חמישה עשר שירי האלבום, המושרים ביידיש, מלווים גם בתרגומים משובחים לעברית. אנחנו מביאים לכם שניים מהם כאן, כדי לטעום את הטעם המענג של הזהב הכהה הזה