המנחם-מנדלים באים!

סרטון חדש ומצחיק בערוץ היוטיוב שלנו “מנחם מנדל מתל אביב”, מבוסס על פיליטון מאת יוסף טונקל, המתאר את מפגשו עם “מנחם מנדל” בעת ביקורו בתל אביב. ספר המסע של יוסף טונקל לארץ ישראל שנכתב ב-1931 הוא ברובו פרודיה על ספרי מסעות, ומשום כך הדמות העומדת במרכז הפרקים, כמו ברוב ספרי המסעות, היא דמותו של המחבר עצמו. טונקל, ההומוריסט והסטיריקן הגדול מתייחס בספרו “פֿאָרט אַ ייד קיין ארץ-ישראל” (יהודי נוסע לארץ ישראל) לנושאים שהעסיקו רבים ממחברי ספרי המסעות, אך מקצין אותם כך שהם הופכים לפרודיה המעבירה ביקורת על תמות טיפוסיות הקשורות בתרבות היהודית ובארץ ישראל. (תוכלו לראות שני קטעים קצרים של טונקל בירושלים בסרטון זה) עם זאת, פרקים אחדים בספר מתמקדים בדמות שאיננה המספר. בפרקים אלה ממלא המספר תפקיד של אוזן קשבת לבן שיחו, והדיאלוג הופך במהרה למונולוג. טונקל יוצר בהם סאטירה על המציאות הארצישראלית, בסגנון הומוריסטי הנוטל את השראתו מהמונולוגים של שלום עליכם: הסופר המשכיל המאזין לבן שיחו העממי ומעלה את דבריו על הכתב “כלשונם”.

בפרק “דער ‘קאָלאָניסט’ אָדער דער מנחם מנדל פֿון תל אביב (אַ טיפּ אַזאַ)” (החלוץ או מנחם-מנדל מתל אביב, טיפוס שכזה), מצייר טונקל דמות של מנחם מנדל המזכירה את הדמות המקורית מהרומן של שלום עליכם, טיפוס דון קישוטי שאינו מבין את המציאות בה הוא חי. דון קישוט, גיבורו של סרוונטס החי בתוך סיפורי האבירים האהובים עליו ובמנותק מהמציאות שסביבו, היה מקור השראה גם לחלוצי ספרות יידיש. מנדלי מוכר ספרים גלגל את דמותו אל בנימין השלישי שלו, איש העיירה החי בתוך ספרי מסע ואינו מסוגל לראות המציאות העיירתית שסביבו לאשורה. ואף את מנחם מנדל של שלום עליכם יש לראות כמין דון קישוט שכזה – גם הוא מתאפיין באותה תכונה בולטת – הוא לא מבין את העולם שבו הוא חי. נדמה כי חוסר היכולת של מנחם מנדל להבין את המציאות בערים הגדולות אודסה וקייב, איננה רק תוצאה של נטייתו האישית לחלומות על התעשרות מהירה, אלא דרכו של שלום עליכם להצביע על חוסר היכולת העקרונית של בני העיירה להסתגל לתהליכי השינוי המודרניים המהירים המעצבים מחדש את פני העולם. עם זאת הפך מנחם מנדל בשיח היהודי המקובל לכינוי לגלגני לאיש העוסק בעסקי אוויר. הוא הפך להתגלמות חוליי הגלות, כאילו היתה דמותו זו קיימת בגלות מאז ומעולם, ואינה תוצאה של תהליכים היסטוריים מוגדרים.

גם בתל אביב שימש מנחם מנדל כמטבע לשון רווחת, כאשר חלק מבני העיר הביעו את חששם, בעיקר לנוכח העליה הרביעית, כי העיר העברית תהפוך כפי שבנימין השלישי חולם להגיע לסמבטיון, ומנחם מנדל מכתריאליבקה חולם לברוח מהעיירה ולהתעשר בן לילה, ניזון מנחם מנדל התל אביבי מתעמולה ציונית וחולם להיות חלוץ, והוא מוסיף לחיות בפנטזיה גם כשהמציאות מכה בו שוב ושוב. בעיירתו אושמנה היה מנחם מנדל זה סוחר עצים. הוא קץ בעסקי אוויר, הפנים את “שלילת הגלות” ורצה לשנות את חייו מקצה לקצה בארץ ישראל. נדמה כי האמין באמת ובתמים כי די לו בעליה לארץ כדי שיהפוך מ”לופֿט מענטש” לחלוץ יצרני. כשהגיע לתל אביב הפך מנחם מנדל לספסר קרקעות, ולא הצליח להתפרנס גם מכך. אך מצבו העגום והמשך אורח חייו “הגלותי” לא הפריעו לו לראות בעצמו חלוץ ולצטט פסוקים מהתנ”ך.במהרה לעיר גלותית העוסקת בעסקי אוויר. שלום אש למשל השתמש בדימוי זה בספר המסע שלו לארץ ישראל (1927). הוא קרא לתל אביב “העיר המנחם-מנדלית” ותיאר אותה כמקום שבו מנסה מנחם-מנדל להשתקם. י”ד ברקוביץ’ יצר על בסיס רעיון זה רומן שלם “מנחם מנדל בארץ ישראל” (1934), והשתמש בדמות שיצר חותנו כדי להפנות את חיצי ביקורתו אל הספסרים התל אביבים שהקפיצו את מחירי הדיור בתל אביב בשנות השלושים.

האבסורד הולך ומחריף בהמלך הפיליטון. כשלונו בתחום הספסרות מוליך אותו “לענף אחר של עבודת אדמה”. הוא מתחיל לעבוד בחברת שומרי שבת, ותוקע בשופר כדי להודיע בעיר על זמן כניסת השבת. זה אינו מפריע לו לראות בעצמו חלוץ המסתפק במועט (כי המשכורת מצומצמת), ולקרוא על עצמו את הפסוק “וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל”, כמו גם להשוות את עצמו לגדעון החובט חטים בגת. הפער התודעתי המתעצם בין מעשיו לדימויו העצמי, מעיד על כך שמעולם לא הבין מהי חלוציות ומה היא עבודה יצרנית. מתקיעה בשופר פנה “לענף אחר של התיישבות” והיה לכתב של עיתון “ז’רגוני” מהגלות. הוא מוסיף להדחיק את מצבו, ומתעקש כי איננו יידישיסט חלילה שהרי: “אני עם הגלות ניתקתי את כל הקשרים. שרפתי, כמו שאומרים, את כל הגשרים מאחורי, וז’רגון עבורי טרף כמו חזיר. אבל מה לא עושים למען הכשרת הארץ… דבר של מה בכך – השאלה האגררית, כיבוש העבודה וכיבוש הארץ, להתמזג עם אמא-אדמה, עם הטבע. לחרוש, לזרוע, לנטוע, לרעות צאן, לאלם אלומות, כמו יעקב אבינו.”

השאלה האגררית שמזכיר מנחם מנדל, כמו מונחים רוסים נוספים המופיעים בלשונו, מרמזים על השיח האינטלקטואלי ממנו הוא שואב את השראתו – העולם הסוציאליסטי-נרודניקי והשפעתו של זה על השיח הציוני ברוסיה הצארית ובארץ ישראל.

מנחם מנדל התל אביבי פועל אפוא מתוך מוטיבציה חלוצית, אך נותר “מנחם מנדל”. נדמה כי טונקל ביקש להציב באמצעותו מראה ביקורתית לנוכח פניה של תל אביב כולה: עיר המדברת חלוציות, אך דומה הרבה יותר ל”כתריאלבקה” ממה שהיא מוכנה להודות.

יעד בירן

שיתוף

שיתוף ב facebook
שיתוף ב email
שיתוף ב print
שיתוף ב whatsapp

כתבות נוספות